חטיב נ' משרד התשתיות/מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ

פסק דין

בפניי בקשת הנתבעת לדחיית התביעה נגדה על הסף מחמת מעשה בית דין או מחמת התיישנות, בהתאם לסעיפים 101 (א)(1) ו-101 (א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

לטענת הנתבעת, ביום 11/3/03 הגיש התובע תביעה כספית נגדה, ת.א. 1729/03, במסגרתה עתר לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 44,577 ₪ בגין נזקים אשר נגרמו לחלקתו ולעצי הזית שבה, וזאת בשל עבודות הרחבת כביש 805 מדיר חנא לצומת חמרא אשר ביצעה הנתבעת (להלן: "התביעה הקודמת").

הנתבעת טוענת כי טענות התובע בתביעתו הקודמת זהות לטענות המועלות בתביעה הנוכחית. כן נטען כי מרבית הנזקים אשר נטענו בחוות הדעת בתביעה הקודמת זהים לנזקים הנטענים בתביעה זו.

נציג מטעם הנתבעת סייר במקום נשוא התובענה הקודמת. הצדדים הגיעו להסכם פשרה לפיו שולמו לתובע סך של 25,812 ₪ לשם סילוק כל טענות, תביעות ודרישות התובע. הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין.

כמו כן נטען כי אין לאפשר לתובע כפל דיון בתביעה אשר הוכרעה, וכי מאחר ולא הוגשה בקשה לפיצול סעדים בתביעה הקודמת, הרי שהתובע מנוע עתה מלטעון לנזקים נוספים ו/או אחרים בגין אותה עילה. אין נפקות לסוגי הסעדים אשר התבקשו בתביעה הקודמת, שהרי זהותן של העילות לצורך קיומו של מעשה בית דין איננה מושפעת מסוגי הסעדים הנתבעים. עם זאת, נטען כי בסעדים הנתבעים בתביעה הנוכחית (פיצוי עבור נזקי אובדן יבול וחריש קרקע) יש כדי ללמד שהתשתית העובדתית עליה התבססה התביעה הקודמת הינה תשתית זהה לתביעה הנוכחית.

הצדדים, העילות, העבודות נשוא התביעה, הנזקים הינם זהים לאלו מהתביעה הקודמת, החלקה הינה אותה החלקה, ואם כן- הרי שמתקיים כאן מעשה בית דין.

כמו כן טענה הנתבעת כי דין התביעה נגדה להידחות מטעמי התיישנות. המדובר בנזקים אשר נגרמו כתוצאה מעבודות שביצעה הנתבעת בשנים 1996-1997. על פי סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין- נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל- מהיום בו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע- היום שבו התגלה הנזק.

כן נטען בנסיבות העניין לא תעמוד לתובע ההגנה הקבועה בסעיף 15 לחוק ההתיישנות, שכן התביעה הקודמת לא נדחתה, כי אם התקבלה והפשרה קיבלה תוקף של פסק דין.

אשר על כן עתרה הנתבעת לדחיית התביעה נגדה על הסף.

התובע הגיש תגובתו לבקשת הנתבעת לדחיית התביעה נגדה על הסף. לטענת התובע התביעה הקודמת התבססה על חוות דעת שמאי שכללה הנזקים שנגרמו לחלקת התובע בשנים 2003-2004, ואילו התביעה הנוכחית הוגשה בגין נזקים שנגרמו לתובע בשנים 2004-2008.

לטענת התובע מאחר והמדובר בנזק שנתי, הוסבר לו על ידי השופטת שדנה בתביעה הקודמת, כי כל שנה הוא יוכל להגיש תביעה חדשה בגין כל נזק שנגרם לחלקתו, ולכן הוא הסכים לפשרה עליה חתמו הצדדים.

על כן דין הבקשה להידחות.

לאור המחלוקת בין הצדדים, הרי שיש לבחון את כתבי התביעה- בתביעה הנוכחית ובתביעה הקודמת.

התביעה הקודמת:

המדובר בתביעה כספית בעילה נזיקית על סך 44,577 ₪.

התובע מבסס טענותיו בהקשר לבעלותו בחלקה מספר 109 בגוש 19423 בשטח של 6,298 מ"ר מאדמות כפר דיר חנא, הנטועה עצי זית (להלן: "השטח"). התובע טוען כי הנתבעת ביצעה בשנים 1996-1997 בשטח זה הרחבת הכביש הראשי מס' 805 מדיר חנא לצומת חמרא (עילבון מגאר) עם שינוי תעלות ניקוז מים מרכזית. נטען כי כתוצאה מעבודות הנתבעת כאמור לעיל, מי הגשמים זרמו לשטחו של התובע ונגרמו לו נזקים.

התביעה הנוכחית:

המדובר בתביעה כספית בעילה נזיקית על סך 8,800 ₪.